סירות פורטוגליות ב"צורך דחוף לשמירה"

ההחלטה התקבלה במהלך המושב ה -20 של הוועדה הבין-ממשלתית לשמירה על מורשת תרבותית בלתי מוחשית, שהתקיים עד יום שבת בניו דלהי, הודו.

על פי התיעוד הקיים באתר אונסק"ו, מלבד סירות המוליסיירו ברשימת המורשת התרבותית הבלתי מוחשית הזקוקה לשמירה דחופה, לפורטוגל לא היו מועמדויות בבחינה להכללה ברשימת המורשת התרבותית הבלתי מוחשית של האנושות בישיבת ועדה זו.

סירת מוליסיירו כבר נרשמה בשנת 2022 במלאי הלאומי של מורשת תרבותית בלתי מוחשית, ביוזמת הקהילה הבין-עירונית של אזור אבירו (CIRA).

התיעוד הקיים באתר אונסק"ו מציין כי למרות שהוא נחשב לפרקטיקה מייצגת של זהות אזורית, רק חמישה בוני מאסטר של מוליסיוס עדיין פעילים, ארבעה מהם מעל גיל 60.

בקשת אונסק"ו כללה רשימה מפורטת של הצעות להפוך את המצב, החל מהתערבות עם קהילת בתי הספר להעלאת המודעות לנוהג זה ועד להתקנת מנועים חשמליים על סירות תיירים.

ייחודי

אחד ההיבטים הייחודיים של סירות מוליסיירו הוא הציור בירכתיים והאחוריים: "החרטום הוא החלק המונומנטלי של המוליצ'ירו, שם דמויות, עיצובים ואגדות ייחודיים, שאין שני להם בכל סוג ניווט ידוע", כתב חיימה וילאר בספר המוקדש לאותו כלי

בעבודה זו סיווג המחבר את כתובות הקשת כ"סאטיריות, הומוריסטיות וארוטיות", "דתיות", "רומנטיות, שובבות ופיקרסקיות" ו"מקצועיות, מוסריות והיסטוריות".

אותו מחבר, בהתבסס על נתונים שנאספו מבעלי המלאכה, תיאר כי מוליסיירו מודד בממוצע "15 מטר אורך, עוקר כחמישה טון ויש לו תחתית שטוחה וטיוטה רדודה, פרט המאפשר לו לנווט במקום בו סירות קיל אינן יכולות לעבור."

בשנות השבעים נרשמו שלושת אלפים סירות מוליסיירו הפועלות בריה דה אווירו, אך ההערכה היא שנותרו מעט יותר מ -50 ספינות, מחציתן משמשות לפעולות תיירותיות בתעלות העירוניות של ריה.

על פי המכון הציבורי מורשת תרבותית, בפורטוגל יש שמונה ביטויים תרבותיים הרשומים ברשימת המורשת התרבותית הבלתי מוחשית של האנושות, שניים ברשימת המורשת התרבותית הבלתי מוחשית הזקוקה לשמירה דחופה, ואחד רשום כנוהג שמירה טוב.

שתי הכתובות הפורטוגזיות האחרות ברשימת ההגנה הדחופה הן כלי החרס השחורים של Bisalhães וייצור פעמוני פרה.