על פי ניתוח של מגזן International Living, ש דירג את המדינה במקום הרביעי בין המקומות הטובים ביותר לחיות בשנת 2026, בטיחות היא הגורם המבדיל ביותר את פורטוגל ממדינות אחרות.

מקובל לראות משפחות וילדים ברחובות עד חצות, או אנשים הולכים בשלווה עם הטלפונים הניידים שלהם ביד, מה שמשקף היעדר מתח חברתי שמושך במיוחד את אלה שמגיעים מערים גדולות בארה"ב או בבריטניה.

בנוסף לבטיחות, מגוון הנופים והאקלים הוא אטרקציה מרכזית. המדינה מציעה מיקרו אקלים לכל הטעמים: מהחורפים המתונים של אלגרבה ועד 'האביב הנצחי' של מדיירה, העובר בצפון הקריר והירוק יותר.

לעושר טבעי זה מתווספת תרבות של הכללה וכבוד יומיומי, בה קהילת הלהט"ב מקובלת באופן נרחב. סביבה מסבירת פנים זו משתרעת על קלות האינטגרציה החברתית, מה שמקל על בניית קהילה באמצעות קבוצות הליכה, חילופי שפות או מועדוני קריאה, והכל בסביבה שבה ההיסטוריה קיימת בכל אריח ובכל נמל דיג מסורתי.

כ@@

שמדובר בכלכלה, למרות שפורטוגל היא כבר לא יעד 'המציאה' שהיה פעם, היא עדיין מציעה תמורה מצוינת לכסף בהשוואה לערים כמו לונדון או ניו יורק. יוקר המחיה הסתגל, כאשר דמי השכירות בדירות עם חדר שינה אחד מחוץ למרכז ליסבון עלו בסביבות 1,500 אירו לחודש ודירות שני חדרי שינה בפאתי פורטו בסביבות 1,200 אירו לחו

דש.

מבחינת הניידות, ערים נגישות מאוד ללא מכונית: כרטיס תחבורה ציבורית חודשי עולה בין 30 ל -40 אירו (אפילו זול יותר לגמלאים), ושירותי הנסיעה (כמו Uber) שומרים על מחירים תחרותיים בין 3 ל -5 אירו לטיולים קצרים.

בריאות ובירוקרטיה הם עמודי התווך הסופיים של בחירה זו. שירות הבריאות הלאומי (SNS) מציע כיסוי אוניברסלי, אך גמלאים רבים בוחרים להשלים שירות זה בביטוח בריאות פרטי - שעולה בממוצע 130 אירו לחודש - כדי להבטיח גישה מהירה יותר למומחים.

למי שמתכנן לעבור דירה, אשרות D7 (להכנסה פסיבית החל מ- 700 אירו לחודש) ואשרות D8 (לנוודים דיגיטליים עם הכנסה מעל 3,000 אירו לחודש) נותרו הנתיבים העיקריים למגורים.

פורטוגל מציגה את עצמה כמדינה שעושה מודרניזציה של חוקיה מבלי לאבד את ההיכרות והשורשים העמוקים שהופכים אותה למקלט בטוח אמיתי לעתיד.