מזכר ההבנות האחרון בין בנקו פורטוגזי דה פומנטו לבין הקונסג'ו הפדרל דה אינברסיונס של ארגנטינה הוא בדיוק זה. יותר מהסכם מוסדי, זהו אישור למגמה שאני עוקב ומגן עליה מזה זמן: חיזוק הקשר בין פורטוגל, אירופה והאזור הכלכלי של מרקוסור

.

במשך שנים דיברו הרבה על הפוטנציאל של מערכת יחסים זו. בצד האירופי, בגלל הצורך לגוון שווקים, שרשראות אספקה והשקעות. בצד אמריקה הלטינית, בגלל החיפוש אחר יציבות, גישה להון וחיבור לשווקים בוגרים יותר. מה שחסר היה הוצאה להורג. וזה בדיוק מה שמתחיל לצוץ עכשיו.

הסכם זה רלוונטי במיוחד מכיוון שהוא לא סתם פרוטוקול אחר. זהו מזכר ההבנות הראשון שעליו חותמת IFC עם מוסד אירופי, המציב את פורטוגל בעמדה מיוחסת של כניסה לשוק עם פוטנציאל עצום. בתקופה בה ארגנטינה עוברת תהליך של פתיחות כלכלית גדולה יותר, בהתאם לדינמיקה של ההסכם בין האיחוד האירופי למרקוסור, קשר זה זוכה למשמעות רבה עוד יותר

.

בפועל, אנחנו מדברים על ערוץ חדש של השקעות, מימון ושיתוף פעולה עסקי. ערוץ שיכול להקל על הבינלאומיות של חברות פורטוגליות, לתמוך בחברות קטנות ובינוניות וליצור הזדמנויות קונקרטיות במגזרים אסטרטגיים. וחשוב מכך, ערוץ שמציב את פורטוגל כגשר טבעי בין שני גושים כלכליים שבמשך זמן רב מדי היו רחוקים יותר מכפי שהם צריכים להיות

.

אבל יש כאן משהו שאני מחשיב שהוא חיוני להדגיש. זה לא קורה במקרה. זו תוצאה של מיקום שפורטוגל בונה במהלך השנים. מדינה פתוחה, בעלת יכולת הסתגלות, עם קשר היסטורי ותרבותי לשווקים שונים, ויותר ויותר, עם אמינות מוסדית וכלכלית להיות שותפה רלוונטית בסוג זה של יחסים.

יחד עם זאת, הסכם זה מאשר משהו שכבר מורגש בשטח: יש עניין גובר מאמריקה הלטינית בחיזוק הקשרים עם אירופה באמצעות פלטפורמות זריזות ויעילות יותר. ופורטוגל, בשל גודלה, גמישותה ומיקומה, יכולה למלא כאן תפקיד הרבה יותר רלוונטי מזה שמוכר לעתים קרובות באופן פנימי.

כמובן, זה רק הצעד הראשון. ההשפעה האמיתית תהיה תלויה ביכולת להפוך כוונות לפרויקטים, שותפויות להשקעה והזדמנויות לתוצאות קונקרטיות. אבל האות ברור.

אנו עדים לשינוי המחזק את מה שאני דוגל בו מזה זמן: פורטוגל יכולה וצריכה להניח את עצמה כפלטפורמה אסטרטגית בין יבשות, בין כלכלות ובין שלבי התפתחות שונים, ואם מסלול זה יימשך וכפי שהכל מעיד, ההסכם עם ארגנטינה יהיה רק הראשון מבין רבים, לא כיוצא מן הכלל, אלא כמגמה.