באופן מסורתי, צום עוזר לנו להשהות ולהרהר ביחסים שלנו עם אלוהים ועם אחרים. כפי שלימד ישוע (מתי 6:16-18), צום אינו קשור להופעה רוחנית יותר; אלא ענווה ושינוי. צום משנה אותנו, לא את אלוהים.

אבל השנה, כשאנחנו שוקלים על מה לוותר, בואו נזכור שעבור רבים, "ללכת בלי" אינו תרגיל רוחני, זו מציאות יומיומית. ברחבי הקהילות, משפחות נאבקות לשים אוכל על השולחן. חלק מההורים מדלגים על ארוחות כדי שילדיהם יוכלו לאכול. זה קורה כאן, בינינו.

ישעיהו מזכיר לנו שפולחן אמיתי פירושו "לחלוק את הלחם שלך עם הרעבים" (ישעיהו 58:7). התענית היא לא רק הימנעות; זה קשור למשחק. כאשר אנו צמים, אנו טועמים שבריר ממה שאחרים סובלים, וזה אמור להניע אותנו לחמלה. זה יכול להוביל אותנו מעבר לצדקה לצדק: בניית מערכות יחסים על פני חלוקות, תמיכה בבנקי מזון ועבודה למען חברה הוגנת יותר

.

אז התענית הזו, אל תוותרו על משהו, תחזירו משהו. שימו לב לברכות הקטנות: בית חם, ארוחה, חיוך. תן הכרת תודה לעורר נדיבות. כפי שהתפלל ג'ון וסלי:

"עשה כל טוב שאתה יכול,

בכל

האמצעים שאתה יכול,

בכל הדרכים שאתה יכול..." יהי רצון שתענית זו תהיה עונת אור, שבה צוםנו פותח את

ליבנו לאהבה, ואהבתנו מביאה תקווה לנזקקים.

הכומר קרלה ויסנסיו פריור

בוליקימה וסנט לוקס

פלהגיירה