בשיחה עם לוסה, המומחה למשפט ציבורי ואחד המומחים שהתייעצו על ידי אסיפת הרפובליקה בעת ניסוח חוק הלאום הסביר כי האפשרות לגרש זרים עם ילדים פורטוגזים מנוגדת לפסקי דין ותיקים של בית המשפט החוקתי וכי הארכת זמן המעצר המרבי (מחודשיים עד שנה וחצי, כולל המועד האחרון לגירוש אפקטיבי) אינה פרופורציונלית לאנשים שלא ביצעו פשעים.

השינויים בחקיקה המגדירה את השיבה מאריכים את תקופת המעצר בהתאם למה שקורה באיחוד האירופי במסגרת האמנה האירופית להגירה ומקלט, אשר "מטילה כללים ספציפיים מאוד על השיבה לכל המדינות. כל הכללים הללו נועדו להדק את ערבויות האנשים, במטרה להגביר את הביטחון והסרה מהירה ויעילה יותר", אמרה אנה ריטה גיל

.

"פורטוגל מנצלת את ההקשר האירופי כדי להדק את החוקים, אבל לדעתי לא היה צורך להדק אותם כל כך הרבה", אמרה.

בעיני אנה ריטה גיל, העלאת העונש על החזרת זרים מהחודשיים הנוכחיים לשנת מאסר בתוספת שישה חודשים נוספים לאכיפת ההחלטה היא "הארכה מאוד לא פרופורציונלית" בהקשר של החקיקה הפורטוגזית.

"אני מודאג גם מכלל המעלה ספקות ברורים מאוד לגבי אי חוקתיות, מכיוון שהוא מאפשר סילוק של אלה שיש להם ילדים בעלי אזרחות פורטוגזית", כאשר "בית המשפט החוקתי בשנת 2004 כבר אמר כי לא ניתן להסיר זרים במצב זה, ואם הם ביצעו פשעים, הם כפופים לאותם אמצעים פליליים בדיוק כמו אזרחים פורטוגלים."

עורך הדין ציין גם כי החלטות ההחזרה מלוות באיסור כניסה חוזרת, שהוגדל מחמש שנים ל -20 שנה.

"זה נראה לי מוגזם, עם עונש רק חמש שנים נמוך מהעונש המקסימלי שניתנה על ידי מערכת המשפט הפורטוגזית (25 שנות מאסר)", אמרה.

מצד שני, החוק קובע כי "ערעורים לבתי המשפט, גם בענייני מקלט, לא ישעיו עוד את הרחקתו של האדם", מה שמסכן את שלמות המועמדים אם הם יהיו נתונים ל"עינויים בארץ מוצאם ", הזהירה אנה ריטה גיל, שצופה עלייה בהתדיינות משפטית.

במקרים רבים, מועמדים הזכאים להגנה שיפוטית יוכלו להגיש אמצעי זהירות, שהם יקרים יותר ועצמאיים מהפעולה העיקרית, כדי לנסות למנוע את ביצוע ההחלטות.

עם זאת, במקרים רבים, "אנשים רבים אינם מודעים לזכויותיהם, והם לא בהכרח קוראים או מתקשרים בשקיפות", אמר והדגיש כי המערכת צריכה להיות "ברורה יותר" במידע שניתן לזרים.

"אני חוששת שאנשים לא יוכלו לנצל את הזכויות האלה כי ברור שהם לא יודעים", אמרה.

למרות הכל, להצעת החוק יש פתרונות חיוביים, אמרה אנה ריטה גיל, והצביעה על "אמצעים חלופיים למעצר", דבר שעד כה לא היה קיים במקרה של זרים, ומאפשר להם למסור מסמכים לרשויות.

"ללא המסמכים שלהם, זרים לא יכולים להסתובב וזה מונע את סכנת הטיסה", הסביר החוקר, שהצביע על עלויות ההידוק המשפטי הזה.

"הארכת תקופות המעצר פירושה עלייה בעלויות למדינה, ראשית עם הקמת מרכזי לינה זמניים, שאין לנו, כדי לעצור זרים הנמצאים בסכנת גירוש", אמרה.

במקרה של נוסעים שנמנעים מלהיכנס לשטח הלאומי, המדינה יכולה לדרוש אחריות מהמובילים, "אשר יכולים להיות אחראים לתשלום עבור שהותם" במרכז המעצר, "משום שלא דאגו שלאנשים יש את המסמכים הנכונים".

עם זאת, במקרים בהם אזרח מזוהה על ידי הרשויות כבמצב לא סדיר, המדינה הפורטוגזית תהיה אחראית לתשלום עלויות המעצר, שיכולות להימשך עד שנה וחצי.

"יש חישובים רבים שאומרים את זה: כל הכסף שכל מדינה מוציאה על משטרת הגבול, על מערכות בקרה, על מרכזי התקנה, על טיסות חזרה, על מעקב אחר טיסות חזרה, גבוה בהרבה במונחים מספריים ממה שהיה מוציא אם האנשים האלה היו חיים מהביטוח הלאומי", הסבירה אנה ריטה גיל.

לכן "לא מסיבות ביטחוניות, לא מסיבות עלות שאנחנו רוצים להמשיך בצעדים אלה, אלא מטעמי זהות", סיכמה.